זוכרים את הזמנים ההם עם שלושה סוגי בירה מקומית בסופר? עם מבחר זעום ומבייש של יינות מיובאים? עם ההתלבטות בין מיונז תלמה למיונז אוסם? ברוב התחומים תרבות האוכל והשתייה בארץ אכן עשתה דרך ארוכה בשנים האחרונות. אך תרבות הגבינות עדיין נמצאת בחיתוליה, ומה שניתן לקנות אפילו בסופרים טובים זה פשוט כל כך לא זה! גם ברוב המעדניות המצב רחוק מלהיות אידאלי.
ובכל זאת, ניתן למצוא איכות ומגוון במקומות מועטים ומובחרים, כגון גבינות באשר. באשר היא רשת הפרומזרי בה ניתן לרכוש גבינות מעולות ונדירות המיובאות ממחלבות קטנות (כפריות, משפחתיות) ברחבי אירופה. באשר זה בית המקדש והאקדמיה לגבינות, המקום שבו חייב לבקר כל ענין הטעם המכבד את עצמו. אז איזו גבינה מסוג גרוייר אתם מעדיפים: גרוייר אלפאז או גרוייר פרמייר קרו?